סגיעות קטיב

שלכת ישבה מולי היא נראתה רע- עניה היו אדומות מבכי, היא שיחקה בצמתה, השתעלה פעמים, וניגבה במטלית הרטובה שבידה את השולחן, בגדיה היו מלוכלכים במקצת, ועל חולצתה היה כתם אדמדם-

המשכנו לאכול את האבטיח, וגם על חולצתי כתם דומה החל להתפשט, ניגבתי את הכתם בידי ומרחתי אותו עוד קצת, היא נאנחה והחלה לדבר:
"לפני חודשיים איבדתי את תעודת הזהות שלי" חייכתי ואמרתי לה בהבנה "לא נורא זה מאוד פשוט לעשות אחת חדשה", היא המשיכה מבלי להקשיב לי,
"הלכתי למשרד הפנים, וחכתי לתורי- בינתיים הספקתי לשמוע את הצרות של הזקן שישב לידי, וגם לקנות סיגריות לשומר, אבל זה לא חשוב.
בקיצור הגיע תורי ואחרי שעה קלה ועוד רבע הייתי עם תעודת זהות חדשה… תעודת זהות אמרתי התכוונתי זהות חדשה- הפקידה החיננית הקלידה את שמי עם כמה שגיאות קלות, במקום 'שלכת נשרה לה', היא הקלידה סלחת נסראללה, כשהעמדתי אותה על טעותה היא אמרה שזה לא משנה, ושאין לה זמן להוציא אחת חדשה כי היא עכשיו בהפסקת צהרים.

הסתכלתי על השם וחשבתי שאם ישאלו אני אגיד שזה חלק מההזדהות שלי עם העם הכבוש" היא הצביעה על הסטיקר מאחוריה.
"היה לי דווקא נחמד עם השם החדש, עד שהתחלתי לקבל מכתבים רשמיים שהיו ממוענים לסלחת נסראללה, כל עוד המכתבים הגיעו בעברית וממשרד הפנים הכל היה בסדר.

אבל אז החלו להגיע מכתבים באנגלית, בגרמנית, וגם כמה בערבית- אליהם היו מצורפים דיסקטים עם ציורים שלא הבנתי-
חלק מהמכתבים שמרתי שיהיה, להראות לחבר'ה. את האחרים זרקתי לפח או גרסתי במגרסה. את הדיסקטים מחקתי והשתמשתי בהם כדי להקליט משחקים. כך עבר לו חודש מוזר ביותר שבו גם קיבלתי בדואר כמה אלפי דולרים אמריקאים.

לפני חודש חידשתי את הרשיון, וקיבלתי בדואר את הרשיון החדש, טעות לעולם חוזרת, אז גם על הרשיון היא חזרה על עצמה, וגם ברשיון נקרא שמי בישראל סלחת נסראללה. בסך הכל אחרי הדולרים השם החדש עשה לי רק טוב עד ש..." היא עצרה ונגסה בעדינות מהאבטיח, אחר כך הרימה את הכוס ושתתה ברעש איום את הקפה, שהיה שחור ביותר עם שתי כפיות סוכר לא גדושות.
"ערב אחד" היא המשיכה "עצר אותי שוטר תנועה, לא על משהו רציני- עברתי באדום במהירות של מאה חמישים קמ"ש, בדיוק צלצל הטלפון ועניתי, אז לא הספקתי לראות את השוטר..."

"הוא ביקש רשיון, הוא לקח את הסתכל עליו, וחיוך מוזר החל להימרח לו על הפרצוף. הוא הלך לנידת ואז חזר אלי, וביקש באותו חיוך זדוני את תעודת הזהות- אם אפשר. נתתי לו את התעודה, הוא הסתכל בתעודה ואז בי ושוב בתעודה ואז בי. הוא חשב לכמה שניות…

בתנועה איטית ידו ירדה לכיוון האקדח שלו, לאט, לאט ידו כבר היתה על האקדח, ואז הוא שלף במהירות את מכשיר הקשר, והחל לצעוק לתוכו 'חור באוניה' 'חור באוניה', ואז ביקש ממני להמתין..."

היא נשמה בכבדות, "אחרי שלוש דקות הגיחו בבת אחת נידות מכל הכיוונים, אמבולנסים, כוחות מג"ב ימ"מ, מכבי אש, טנק, וסוסיתא- שלא הבנתי בדיוק מה היא עושה שם, כולם הקיפו אותי בחריקות בלמים.

הייתי בטוחה שמדובר במתיחה...
לפתע נשמע רעש מסוק, חיפשתי את מקור הרעש, וזה בא ועמד מולי באוויר הוא סנוור אותי, 'סַלְחַת נַסְרַאללָה, את מוקפת צאי החוצה עכשיו בידים מורמות, אם תצאי בשקט לא יקרה לך כלום אם תתנגדי אנחנו נפתח באש', הוא החל לספור 'אחת, שתים...', החגורה נתקעה לי אז לא הצלחתי לצאת, 'שלוש' ואז ירה צרור יריות שנפץ את השמשה הקדמית ופגע במושב לידי.
'תצאי עכשיו ובשקט ואם לא...' מיד קפצתי החוצה והרמתי את ידי, שתי שוטרים אסרו אותי, והצמידו לי אקדח לרקה" היא הצביעה על רקתה, וראיתי איך הצמרמורת עוברת בגופה "התעלפתי".

"כשהתעוררתי עמד מולי חוקר שהסביר לי במה אני מואשמת תוך כדי שהוא מפרט לי את זכויותיי, כששאלתי מי זאת סַלְחַת נַסְרַאללָה, הוא לא הגיב ורק צחק צחוק מצבן, והמשיך בשאלותיו-
'איפה היית בלילה שבין הרביעי לחמישי באוקטובר?'
'ישנתי!!!'
'למה?'
'היה לילה ובלילה אני נוהגת לישון…'

תוך כדי חקירה, התברר שסַלְחַת היא המבוקשת מס' אחד בעולם והיא מואשמת בכמה מהפיגועים היותר גדולים בהיסטוריה כולל המבול.

בטח שאמרתי להם שזאת לא אני, אבל היו להם הוכחות- הם הוציאו מיד את המכתבים ששמרתי כדי להראות לחבר'ה ואת הדיסקטים שלדעתם ניסיתי למחוק על מנת להעלים ראיות, וכראיה אחרונה הם הראו לי שלחשבון הבנק שלי היו לאחרונה העברות גדולות ממקור לא ידוע.

החוקר אמר לי שבמקרה הטוב אני אשב שלוש מאות שנה ככה שאם יש לי משהו להגיד להגנתי שאומר עכשיו. המשכתי לצעוק שזו לא אני גם כשזרקו אותי לצינוק אבל זה לא עזר"

היא הייתה בעיצומה של סערת רגשות, היא נגבה את אפה בממחטה.
"למחרת בבוקר הביאו לי את העיתון והופעתי בו פעמיים- בכותרת כ'נתפסה סַלְחַת נַסְרַאללָה', ובעמוד האחורי כ'נעדרת, שלכת נשרה לה'. אחרי חמישה ימים של עינויים ורעב מתמיד, השתחררתי"
"איך" שאלתי אותה

"מצאו את התעודת זהות הישנה שלי כשעצרו את שלכת נשרה לה על דו"ח ישן שהיא לא שילמה, היא טענה שביום שבו ניתן הדו"ח היא הייתה בכלל באירן…".